הסכם ממון - לא לעשירים בלבד

חתימה על הסכם ממון לפני נישואים זה לא פחות מ-"צו השעה".

הרבה צעירים לפני חתונה חושבים על הסכם ממון בהקשר של חוסר הנעימות "מלסגור" חוזה מול בן הזוג בתחום הפיננסי. אומנם חוזים אינם עולים בקנה אחד עם הרומנטיקה, אבל במציאות של היום, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להיות תלוי כלכלית בבן זוגו.

השבוע נחתמה עסקה במשרד שלי, בה ייצגתי זוג שהתגרש ומכר את הנכס האחרון שהיה רשום בבעלותם המשותפת. שני בני הזוג מתגוררים כיום בדירות שכורות, ומתכוונים לרכוש כל אחד בנפרד דירת מגורים חדשה, זאת באמצעות מימון של משכנתא "כבדה". מלקוח אחר שמעתי השבוע את המשפט: "היום רק מיליונרים יכולים להרשות לעצמם להתגרש".

למרות שכספים ורומנטיקה הם כביכול ערכים מתנגשים, הרי שלנישואים יש לפני הכל היבט כלכלי, בני הזוג בוחרים בנישואיהם להיות שותפים בכל הנכסים, הזכויות, הכספים, חשבונות הבנק, חסכונות, פנסיה, קרנות השתלמות, תיקי השקעות, זכיות בעסק, וכיוב', שצברו לפני הנישואים, וכן שותפים בכל הנכסים והזכויות שיצברו במהלך הנישואים. על מנת להגן על עצמך, בפני כל תרחיש עתידי (אם יבוא), חובה לערוך הסכם ממון לפני נישואים. יצוין כי גם לאחר הנישואים ניתן לערוך הסכם ממון, אבל אז הדבר כרוך בקבלת אישור של בית המשפט לענייני משפחה.

לפי הוראות החוק, כאשר בני זוג מחליטים להיפרד, הם נדרשים לחלק, בחלקים שווים (1/2-1/2) את כל הנכסים והזכויות שצברו, לפני ואחרי הנישואים. הסכם ממון הינו הסכמה חוזית בין בני זוג לפני הנישואין, לבצע הפרדה רכושית ביחס לנכסים שהיו בבעלות מי מבני הזוג לפני הנישואים. נכסים אלו לא יהיו חלק מהרכוש המשותף ככל שהנישואים יגיעו אל קיצם.

דוגמאות להסכמי ממון שערכתי עבור לקוחותיי:

דוגמה ראשונה - הורים עזרו לבתם לרכוש דירה לפני הנישואין, כאשר חלק מהתשלום עבור הדירה מומן באמצעות לקיחת משכנתא, שנרשמה ע"ש הבת בלבד. הבת נישאה ועברה להתגורר עם בעלה בדירה. במסגרת הסכם הממון עליו חתמו בני הזוג נקבע כי הדירה בשלמותה היא נכס השייך לבת בלבד, למרות שהחזרי המשכנתא משולמים מדי חודש מהתקציב המשפחתי. ככל שהזוג ייפרד הרי שיראו בחלקו של הבעל בהחזר של המשכנתא, מאין תשלום בגין חלקו בדמי השכירות עבור המגורים בדירה.

כלומר, לפי הדוגמה הזו כל הזכויות בדירה (100%) שייכות לאישה בלבד. ככל שהצדדים לא היו חותמים על הסכם הממון, בעת פרידה דירת המגורים היתה מתחלקת בין בני הזוג בחלקים שווים (50%-50%).

מה יקרה אם הזוג יחליט למכור את הדירה, ולרכוש במקומה דירה אחרת, יקרה יותר - בהסכם הממון נקבע שחלקה של האישה בדירה החדשה יהיה בהתאם לחלק היחסי של המחיר בו תימכר הדירה הקיימת ממחיר הדירה החדשה, בתוספת מחצית מהזכויות ביתרת הדירה.

אדגים במספרים -

הדירה שנרכשה ב-1.6 מיליון ש"ח, תימכר ב-2 מיליון ש"ח.

עלות הדירה החדשה 3 מיליון ש"ח.

חלקה של האישה בדירה החדשה - 2/3 + 1/6 - 83%

חלקו של הגבר בדירה החדשה - 1/6, קרי - 17%

דוגמה שנייה - בהסכם אחר שערכתי, ביקשו בני זוג בנסיבות דומות לקבוע, שחלקה של האישה בדירה יהיה בהתאם לסכום ההון העצמי שהשקיעה בדירה, ואילו החלק של הדירה אשר מומן באמצעות משכנתא, המוחזרת מדי חודש מתוך התקציב המשפחתי, יתחלק בחלקים שווים בין שני בני הזוג.

אדגים במספרים -

עלות הדירה - 1.6 מיליון ש"ח.

מיליון ש"ח מומנו מהון עצמי (62.5% מערך הדירה)

600 אלף ש"ח ימומנו מכספי משכנתא (37.5%)

חלקה של האישה בדירה - 62.5+18.75 = 81.25%

חלקו של הגבר בדירה - 18.75%

ככל שירכשו בני הזוג דירה חדשה במקום הדירה הקיימת, חלקה של האישה בדירה החדשה יהיה בהתאם לחלק היחסי של ההון העצמי שהשקיעה האישה בדירה המקורית ממחיר הדירה החדשה, בתוספת מחצית מהזכויות ביתרת הדירה. לפי תרחיש זה, שני בני הזוג יהנו באופן שוויוני מעליית הערך של הדירה הקיימת. מספרים להמחשה -

האישה השקיעה הון עצמי ראשוני בסך 1 מיליון ש"ח.

עלות הדירה החדשה - 3 מיליון ש"ח.

חלקה של האישה - 1/3 + 1/3 - 0.67%

חלקו של הגבר - 1/3 - 0.33%.

הדוגמאות לעיל ממחישות, שהסכם הממון לא "מקפח" את הצד החלש, כביכול, להסכם, מאחר ומחד, רכוש שנרכש מאמץ המשותף במהלך הנישואין נושא פרות לשני בני הזוג, ומאידך הוא מונע מצד "להתעשר" על חשבון הצד השני, רק בגלל שהשניים החליטו "לקשור את גורלם".